החלטה בתיק בר"ע 49185-03-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בירושלים מיום 4.3.12 (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר אברהם שליו וגב' רמה חפץ; דמ"ש 13980-09-10).

רקע וכללי

2.      המשיבה עבדהאצלהמבקשת, שהינה חברההמספקת שירותיניקיון. לאחרתום יחסי העבודה בין הצדדים, הגישה המשיבה תביעה לגמולבעדעבודה בשעותנוספות ולפיצויבעדאיביצועהפרשהלפנסיה ובית הדין קיבל את התביעה בחלקה.

ביום 27.3.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא, להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור בה ציינה כי אינה מיוצגת ועל כן נפלה טעות בהתנהלותה. כן ציינה המבקשת כי ביקשה לפנות לייעוץ משפטי אולם עורך הדין עימו התייעצה נפל למשכב ועל כן נוצר עיכוב של מספר ימים בהחלטה לערער על פסק הדין.

המשיבה טענה כי איחור הנובע מיחסי עורך דין- לקוח לא הוכר כ"טעם מיוחד" להארכת מועד וכי מחלת עורך הדין עימו התייעצה המבקשת אינו לענייננו מאחר שאינה מיוצגת על ידו. כן ציינה המשיבה כי הבקשה הוגשה בלא תצהיר ותימוכין לנטען בה וכי סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים.

דיון והכרעה

3.      בהתאםלסעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הערעור על פסק הדין, בהליך של דיון מהיר, הינו ברשות:

"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות."

המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

4.      בהתאם לרישומי בית הדין האזורי, הומצא פסק הדין למבקשת ביום 11.3.12 ועל כן, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 26.3.12 ובקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של יום אחד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

5.      מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, ציינה המבקשת שניים: האחד - טעותה בתום לב במניין הימים והשניה מחלתו של עורך הדין איתו ביקשה להתייעץ.

באשר לטעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון: